יוגה בהריון - סיפור לידה של בשמת

מתי שהוא בשליש הראשון של ההריון כשהרגשתי שכבר לא מתאים לגוף שלי להזיע על ההליכון או להשתתף בשיעורי העיצוב בחדר הכושר, נרשמתי לשיעורי יוגה להריון. ללא כל התנסות מוקדמת ביוגה, עם מעט סקפטיות ורק מתוך רצון לשמור על פעילות כלשהי לגוף ההולך ומתעגל.

מספר שבועות אחר כך גם התחלתי לגלגל בראש את הרעיון של לידה טבעית. לא מתוך איזו אידיאולוגיה גדולה אלא בעיקר משום שהשתכנעתי כי כך נכון, טבעי וטוב יותר ללדת.

כבר בראשית הדברים אומר כי הדבר החשוב ביותר שקיבלתי משיעורי היוגה הוא בניה איטית אך יציבה של ביטחון שאני - גוף ונפש - יכולה ללדת באופן טבעי ואמונה פנימית שחוויית הלידה תהיה טובה.

יום הלידה עצמו התחיל בצירים קטנים ואקראיים שהופיעו בשעות הצהריים והתבטאו בהתקשחויות של קדמת הבטן. לא ייחסתי להם חשיבות, כי זכרתי שצירים מרגישים מהגב וגם כי בתוך תוכי עדיין לא רציתי ממש ללדת. אבל לעובר יש כנראה רצון ותזמון עצמאיים. בשעות הערב המוקדמות כבר התחלתי להרגיש צירים מהמקום הנכון - מהגב.

הצירים שהיו חלשים וקצרים, הלכו והפכו לחזקים ומשמעותיים יותר. בהתחלה מידי 15 דקות תוך שהם נמשכים 20 שניות בלבד ובהדרגה הם הפכו לצירים של כל 10 דקות וכל 5 דקות ואלו כבר נמשכו כדקה בכל פעם ולוו בלא מעט כאב.

הופתעתי, אבל האמירה לפיה "הגוף זוכר" שנשמעה כמו קלישאה במהלך שיעורי היוגה היא אכן נכונה. מדהים אבל הגוף באמת זוכר מה כדאי ונעים לו לעשות. אני זוכרת שבלידה הראשונה כשהופיעו הצירים ניסיתי להיזכר בשרטוטי התנוחות שהוצגו על פלקט באחד מהמפגשים האחרונים של קורס ההכנה ללידה, ואילו עכשיו, בטבעיות, עם הופעת כל ציר עמדתי בתנוחת חתול או שנתליתי על צווארו של בעלי תוך כיפוף הברכיים והשענות הגוף קדימה. דבר זהה ניתן לומר גם על הנשימות במהלך הצירים, שהיו הסחת דעת משמעותית.

חשיבות המנוחה בין הצירים המוזכרת חזור והזכר בשיעורים, נחרתה גם היא היטב בתודעה ועם סיומו של ציר השתרעתי על כריות הספה או נשענתי על בעלי.

כך במשך שלוש שעות שבסיומן, לאחר התייעצות טלפונית עם המיילדת מהמרכז ללידה טבעית בתל השומר, שם ביקשתי ללדת, נסענו לבית החולים. במהלך הנסיעה חוויתי צירים חזקים וכואבים, אולי בשל התקדמות הלידה ואולי כי כיסא הרכב מגביל מאוד הימצאות בתנוחה מתאימה לצירים.

את תהליך הקבלה לחדר הלידה כבר עברתי כשאני מתקשה לעמוד זקוף על הרגליים ורק מנסה להישען קדימה בכל הזדמנות כשהראש מכונס לתוך המרפק. רציתי חשוך ולבד עם הכאב. רישום קצר והבדיקות הרגילות הובילו לקביעה (הברורה מאליה עבורי) לפיה אני נמצאת בלידה פעילה עם פתיחה של ארבע. חציתי בלוית המיילדת ובעלי את המסדרון הקצר המוביל מהקבלה אל המרכז ללידה טבעית ושם נכנסתי לג'קוזי כשאני כורעת בתנוחת החתול המוכרת, תוך שבעלי מעסה את הגב התחתון עם זרם המים. כאן הצירים כבר היו עוצמתיים ביותר והיה לי קשה מאוד לשאת אותם.

כעבור זמן מה, שלא היה נראה יותר מכמה דקות (ובדיעבד אכן היה קצר ביותר), עודדה אותי המיילדת שהכאבים הם למעשה צירי לחץ וזה הזמן לצאת מהג'קוזי ולהתחיל ללחוץ. בתוך דקות של לחיצות וכאבים איומים בתנוחת חתול קלאסית על המיטה כשאני נשענת על כריות, נולד בני השני. הצצה בשעון גילתה כי לא חלפה שעה (!) מהרגע שבו התקבלתי לחדר הלידה.

אין דבר שישווה לרגע הקוסמי הזה שבו מניחה המיילדת את התינוק על הבטן והחזה כשהוא חם, רטוב וחלק וגם פועה בבכי, ועוצמת החוויה הביאה אותי לבכי משחרר.

אין לי ספק כי שיעורי היוגה ותרגול יוגה במהלך ההריון, תרמו לי רבות לחוויית הלידה ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לאילה גרוסמן המורה שלי ליוגה, שבחכמה, בכנות רבה, בנתינה גדולה וללא כל שיפוטיות, לימדה אותי את הכלים שעשו את הלידה שלי לחוויה כה טובה ומרגשת.

בשמת אילת בן יעקב